<h1>יחוסי תנאים ואמוראים לרבינו יהודה ב"ר קלונימוס משפירא רבו של הרוקח — ערך ר' חייא פרוראה</h1>
<h2>דף קמה:</h2>
גר' באין מעמידין בגמ' השלקות והכבשין [ע"ז ל"ח ע"ב] ר' חייא פרוראה איקלע לבי ריש גלות' אמרו ליה ביצה צלויה מאי אמ' להן חזקיה ובר קפרא שרו, אמ' להו רב זביד לא תציתו ליה הכי אמ' אביי היל' כותיה דר' יוחנ' ומעיקר' גר' דג מליח חזקיה שרי ור' יוח' אסר, כי אתא רב דימי אמ' אחד דג מליח ואחת ביצה צלויה חזקיה ובר קפרא שרו ור' יוח' אסר ואין דבריו של אחד במקום שנים. ונ"ל ממה שאמ' אביי הל' כר' יוח' לאו משום דסביר' ליה לאביי דהל' כר' יוח' כנגד רבותיו, שהרי חזקיה ובר קפרא שניהן היו רבותיו של ר' יוח' כי בר קפרא היה רבו של ר' אושעיא רבא שהיה רבו של ר' יוחנ', כמו שכתבתי בסדר אושעי', אלא משום הכי סביר' ליה דהל' כר' יוח' משום דבדג מליח דקא שרי חזקיה ובר קפרא כר' יוח' סביר' ליה, ובביצה צלוי' דקא שרי חזקיה ובר קפרא כר' יוח' סביר' ליה היל' הל' כר' יוח' ומדלא כייל להו בעל התלמוד לחזקי' ובר קפרא בדג מליח וביצה צלויה ש"מ דפליגי אבל רב דימי דכייל להו ואמ' דבר קפרא וחזקי' לא פליג בדג מליח וביצה צלויה משום הכי אין הל' כר' יוח' וה"ה נמי אם בר קפרא לחודיה או חזקי' לחודיה פליגי אדר' יוח' בתרויהו דהל' כותיהו אע"ג דחד הוא משום דרבותיו היו ועוד דכל הני דגזרי בבישולי גוים מדרבנ' הוא וקיימ' לן [ע"ז ז' ע"א] בשל סופרים הלך אחר המיקל וכ"ש תלמיד במקום רבו. ודג מליח, פרש"י שמלחו גוי ובמליחתו הוא נאכל דהא לאו בישול הוא. וביצה צלויה היינו טעמ' דשרי הואיל ובליע אוכל דידיה ולא נגע גוי באוכל. ונ"ל דאפי' ר' יוח' דאסר מודה הוא לענין מליח הישן וקוליאס האיספנן דתנן במס' שבת שהדחתן זו היא גמר בישולן, כדאית' בפ' חבית שאם מלחן ישר' וגוי הדיחן דמותר דהיינו דומיא דתניא הת' בהל' דשלקות [ע"ז ל"ח ע"א] הניח ישר' בשר על גבי גחלים ובא גוי והפך בו וכו' דמסקנא בין גמרו ביד גוי וכ"ש ביד ישר' דמותר דהכא נמי מותר, דמליחה דמליח הישן וקוליאס האיספנן הוא תחילת תיקון בישולו והדחתן גמר ומותר. וגם נ"ל דאפי' חזקי' ובר קפרא דשרו דג מליח במליח הישן וקוליאס (ו)האיספנן שמלחן גוי וגוי נמי הדיחן דאסרי דסביר' לי דע"כ לא קשרו חזקי' ובר קפרא אלא במליחה לבד דליכא הכא בישול כלל אבל הכא דאי אפשר לאוכלן אלא א"כ הדיחן בחמין דהיינו בישול גמור דידיה הוא אסור, ואע"ג דתניא כותיה דר' יוח' בביצה צלויה כדתניא התם הקפריסין והקפלוט' והמיטליא והחמין והקליות שלהן מותר' ביצה צלויה אסורה אלמא תניא כותיה דר' יוח', מיהו כיון דאמרינ' וקבעינ' לה בגמ' דידן לא מותבינ' מינ' ש"מ דלא סמכינ' עלה. ומה שכתבתי למעלה דלמאן דלא כייל לחזקי' ובר קפרא לדג מלי' וביצה צלויה דבר קפרא דשרי ביצה צלויה חזקי' פליג עליה בירושלמי [ע"ז פ"ב ה"ח] משמ' הכי, דה"ג הת' ביצה צלויה שלהן בר קפרא אמ' מותר חזקי' אמ' אסור. ובתוספת' [שם פ"ה] בריית' זו דהקפריסי' והקפלוט והת' נמי מסיק דביצה צלויה אסורה מיהו נר' דלא סמכינ' עלה. ובסדר חזקי' כתבתי דנר' דהל' כר' יוח' אפי' כנגד רבותיו והבאתי ההיא דר' חנינא לא מפני שברור לי בודאי אלא על פי הלכ' כתבתי וכמו שפירש' כאן ואין דבריו של אחד במקום שנים כן יש לפר' ההיא שכתבתי שם מחלוקת שנחלקו חזקיה ור' יוח' בכתם שבין ראשונה לשנייה, דמשום דר' שמעון בן יהוצדק רבו של ר' יוחנן היה וחבר אצל חזקיה משום הכי הל' כר' יוחנן ולאו משום דהוו להו שניים במקום אחד אלא משום ר' שמעון בן יהוצדק, אבל אי לאו פלוגתא דר' שמעון בן יהוצדק פשיטא דהלכה כחזקיה משום דרבו של ר' יוחנן היה ועיין התם בסדר חזקיה. ור' חייא פרוראה ממקומו של בר קפרא היה כי פרור עירו של בר קפרא היה כדאיתא התם בפ' אין מעמידין [ע"ז ל"א ע"א] ר' חייא איקלא לפרור אמר כלום יש כאן אדם ששונה משנת בר קפרא תנא ליה ר' תנחום דמן פרור וכו', עד קרי עליה מקום שיפול העץ שם יהא, ס"ד אלא שם יהוא פירותיו, פרש"י שם ימצאו פירות הנושרין מן העץ אף כאן הצריך לדברי חכמ' ישאל את בני העיר השומע' ולומדין ומלמדין אותן לאחרים.
